<h1>ד"ה וה"מ דלית</h1>
<h2>דף יג:</h2>
כללא דנקטינן מהני שמעתתא בדין חלוקה ובדינא דגוד או אגוד לפום הנך אנפי דברירנא. דכל היכא דאיכא דין חלוקה לית דינא דגוד או אגוד וכל היכא דליכא דין חלוקה אית דינא דגוד או אגוד. ושיעורי דדין חלוקה דשאנו מהדדי לא אתינן לפרושינהו בהאי כללא דכל חד וחד מיפרש בפירקין בדוכתיה, אלא כי אתינן לפרושי כללא דכייל להו לכולהו שיעורי. ומאי ניהו, כל דבר המשותף שלא נסתלק בו אחד מן השותפין מחלקו של חבירו, בזמן ששם [אחד] נקרא על כולו ויש בו שיעור שאלו יחלק למנין השותפין שהדבר המשותף ראוי ליחלק למניינם כל אחד מהן לפי חלקו חלוקה שמסלקת כל זכות שהיתה לו לכל אחד מהן מכח השותפות מעל חלקו של חבירו כדרך כל שתי רשויות שחלוקות זו מזו ויגיע לפחות שבהן לאחר גמר חלוקה חלק ששם הכל קרוי עליו משעת חלוקה חולקין. ואם לאו מעלין את הכל בדמים, דכל חד מינייהו מצי לעלויי לההוא מידי בדמים כמה דבעי ולמימר ליה לחבריה גוד את כוליה בהני דמי והב לי מיניהו דמי חולקי ואי לא ניחא לך למיגד איגוד אנא בגוייהו ואיתיב לך דמי חולקך, ולא מצי האיך לעכובי עלויה אלא או אגיד ליה בהנהו דמי או מוגד ליה בגוייהו או יהיב ליה לתובע חולקא דאית ביה כשיעור כדבעינן למימר קמן.
ומאי שנא כל דבר המשותף דקאמרינן, דלא בעינן שיעורא בדין חלוקה אלא בדבר המשותף, לאפוקי חצר השותפין שלא היה בה דין חלוקה ונתרצו זה לזה וחלקו וקנו מידם ברוחות או שהלך כל אחד מהן והחזיק בשלו מדעת שותפו אי נמי דפלגי בשאר אנפי הקנאות דקנו בקרקע, דכיון שחלקו והכיר כל אחד מהן חלקו לית דינא דגוד או אגוד אלא כל חד מיניהו יכול למכפייה לחבריה למבנייה לגודא באמצע מממונא דכולהו שותפי כדאסיקנא [לעיל ריש פירקין] למתני' דהשותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר.
ומ"ש שלא נסתלק אחד מן השותפין מחלקו של חבירו דקאמרינן, דאפילו היכא דכל אחד מהן מכיר חלקו אי לא מוכחא מילתא דאיסתלק כל חד משותפי מחולקי דהדדי לגמרי לא בטיל מינייהו דינא דגוד או אגוד, ונפקא מינה לאב שחילק בתי חצרו לבניו ולא סיים להם חלק בחצר, דפי' בחצר שאין בה אלא ד"א על שמונה דמסתמא קני האי פלגא והאי פלגא מחמת ד"א דפתחים ומסימי ד"א דכל חד מינייהו לפני פתחו, כיון דלא סימינהו מקנא לד"א דפתחים נהלינהו בפירוש אלא מסתמא הוא דקנו להו אגב בתים ולית בה שמונה אמות לזה ושמונה אמות לזה לא מהני ההוא קנין מסתמא לגבי [ד'] אמות אלא למקנינהו אבל לאסתלוקי מהדדי מדינא דגוד או אגוד לא מהני אלא לגבי בתים דסימינהו נהליהו בפירוש, והוא הדין באחים שירשו חצר ובתים מאביהן וחלקו בבתים ועדיין לא חלקו בחצר דחד טעמא נינהו כדברירנא [לעיל י"א ע"א] גבי מתני' וברייתא דאין חולקין את החצר.
ומ"ש ששם אחד נקרא על כולו דקאמרינן, נפק"מ לחצר שיש בה כמה תשמישין שכל אחד מהן בפני עצמו אלא ששם חצר נקרא על כלן כאחד, דכל כי האי גוונא לענין כל שאלו יחלק ושמו עליו לאו בתר שמא דכולהו אזלינן, ואי מטי לכל חד מינייהו חולקי דמיקרי חצר אע"ג דלא מטי ליה מכל תשמישא ותשמישא חלק ששם אותו תשמיש קרוי עליו חולקין דחלק ששם הכל קרוי עליו בעינן והא איכא, ואי לא מטי ליה לכל חד מינייהו חולקא דמקריא חצר אע"ג דמטי ליה מרובא דתשמישין דילה חלק ששם אותו תשמיש בפני עצמו קרוי עליו לית ביה דין חלוקה בחד מינייהו אלא מעלינן לה לכולה חצר בדמים כדאמרן. והוא הדין גבי שדה לגבי בור וגת ושובך שבה וגבי מרחץ ובית הבד לענין תשמישי דאית בהו.
ולא תימא בתשמישי דמזדבני בסתמא אגב חצר או האי שדה דבעו למפלג בגויהי ומאי דדמי להו דהוו להו מגופא דחצר או מגופא דשדה, אלא אפילו בתשמישי דלא מזדבני מסתמא בהדייהו כגון מרחץ ובית הבד שבחצר ובור וגת ושובך שבשדה דלא מזדבני בהדיהו (בחד) [בתר] שמא דכולה חצר ודכולה שדה אזלינן. והוא הדין גבי בית לענין בור ודות וחדר ויציע שבו וגבי מרחץ ובית הבד לענין תשמישי דלא מזדבני בסתמא בהדייהו, דכיון דלענין האחין שחלקו זכו בשדה זכו בכולן ש"מ דכולהו מתשמישי ההוא עיקר דטפילין לגביה נינהו ושם העיקר קרוי עליהן, דאי לאו הכי הוה דינא למהוי כרשותא באנפי נפשה, מידי דהוה אשני בתים זה לפנים מזה דאפילו גבי מתנה לא מיקני חד מינייהו בסתמא אגב חבריה כדמיברר בפ' המוכר את הבית [להלן ס"א ע"א]. וה"ה לאחין שחלקו דלהאי ענינא כי דינא דמתנה נינהו כדמיברר בהדיא בההיא מתניתין והאי דלא מזדבני בסתמא אגב חצר ושדה וכיוצא בהן משום דהוה לו לפרש ולא פירש הוא כדאמרינן התם [ע"ב] בהדיא, ומדלענין האחין שחלקו מסתמא כשאר תשמיש דשדה חשבינן להו למזכא בהו אגב שדה, לענין דין חלוקה נמי משאר תשמישי דשדה חשבינן להו למיזל בהו בתר חלק ששם הכל קרוי עליו.
ואם אין שם אחד נקרא על כולו כגון מרחץ ובית הבד שבחצר, היכא דרוב תשמישייהו לבר דלאו טפלין גבי חצר נינהו ואין שם החצר קרוי עליהן, וה"ה לשתי חצרות או שני בתים זה לפנים מזה היכא דאין אחד מהן טפל לחבירו, כיון דאפילו גבי האחין שחלקו לא מיקני חד מינייהו בסתמא אגב חבריה, דהני חצרות תרויהי לאו חצר מקריאן אלא שתי חצרות הוא דמיקריאן וה"ה גבי שני בתים וכיוצא בהן כל חד מינייהו כיון דלגבי האחין שחלקו לא זאכו בהו בסתמא אגב בית ולא אגב חצר משום דלא הוי חד מיניהו טפל לגבי חבריה, לענין דין חלוקה נמי לא הוי חד מיניהו טפל לגבי חבריה אלא רשותא באנפי נפשה הוא, ובכל חד מיניהו באנפי נפשה לאו בתר שמא דמקרי אתרויהו בהדי הדדי אזלינן למימרא דכי הוי בהאי חצר דין חלוקה אע"ג דלית בה בבית המרחץ ובית הבד שבתוכה שיעור דין חלוקה, וה"ה גבי שתי חצרות או שני בתים זה לפנים מזה אע"ג דלית ביה דין חלוקה אלא בחד מיניהו חולקין, אלא כל חד מינייהו באנפי נפשיה קאי בין לענין דין חלוקה בין לענין דינא דגוד או אגוד וההוא דאית ביה דין חלוקה פלגי ליה באנפי נפשיה ואידך דלית ביה דין חלוקה אית ביה דינא דגוד או אגוד באנפי נפשיה. והני מילי היכא דאיפשר למיפלג בההוא דאית ביה דין חלוקה או למיקם בדינא דגוד או אגוד באנפא דלא להוי להו דרך זה על זה לית בהו דין חלוקה כדברירנא [לעיל ז' ע"ב] גבי שמעתא דהאחין שחלקו אין להן דרך זה על זה. ואי בעי חד מיניהו למיקם בהו בדינא דגוד או אגוד לא מצי למיקם אלא בתרוייהו בהדי הדדי, ואפילו היכא דמבחר ליה לחבריה למשקל הי מיניהו דבעי בלא תוספת דמים, כיון דלא מתהני ליה מחד מיניהו למילתיה הנאה גמורה לאו כל כמיניה דלא דין חלוקה הוא ולא דינא דגוד או אגוד הוא כדברירנא בכללא דנקטינן גבי גורל.
וה"מ דלית להו זכותא למהוי להו דרך בהאי חצר אלא מחמת שותפותא דאית ליה בגויה, אבל היכא דאית להו דרך בגוה מחמת מידי אחרינא דלא משתתפי בגויה כגון שכל אחד מהן מכיר את ביתו ואינו מכיר חלקו בחצר דאית ליה לכל חד מיניהו דרך בחצר מקמי חלוקה מכח ביתו, לגבי האי דרך כאיניש מעלמא דמו ואע"ג דפלגי אי נמי קאי חד מיניהו אחבריה בדינא דגוד או אגוד אית ליה למרי ביתא דרך בחצר כדברירנא גבי מתניתין וברייתא דאין חולקין את החצר.
ומ"ש למנין השותפין שהדבר המשותף ראוי ליחלק למנינם דקא אמרינן, נפק"מ למרובין שנתמעטו אי נמי למועטין ונתרבו, דלא שנא הכי ולא שנא הכי הלך אחר מיעוטן. דגבי מרובין ונתמעטו, לא מיבעייא היכא דשוו חולקי דשותפי להדדי כגון שלשה אחין שלא הספיקו לחלוק עד שמת אחד מהן בלא בנים, אי נמי כגון שני אחין יבמין שיבמו שתי יבמות הבאות משני בתים, דכיון דמעיקר דינא נמי אפילו היכא דאית בה דין חלוקה לארבעה פלגינן להו להני תרי דקיימי אחד מצרא כדברירנא בשמעתא דבכור ופשוט תרי חולקי נינהו וכמועטין מעיקרא דאמו ואע"ג דלית בה דין חלוקה אלא לתרי נמי פלגי, אלא אפילו היכא דלא שוו חולקי דשותפי להדדי כגון יבם ופשוט דאתו למיפלג במידי דאית בהו בתרי תולתי דידיה דין חלוקה לתרי ולא חזי חולקא תליתאה באנפי נפשיה למהוי שם הכל קרוי עליו אלא לאצטרופי בהדי חד מהנך תרי חולקי למלויי ביה חולקיה דיבם לתרי תולתי דחזו ליה, פלגינן ליה אחד מצרא דלא לימעיט דין חלוקה. ולא מיבעיא היכא דאפשר למפלג ליה ליבם חד מהנהו חולקי דהוי שם הכל קרוי עליו בגורל דפלגינן ליה הך תנינא אמצריה, אלא אפי' היכא דלא אפשר למפלג ליה חד מיניהו בגורל מחמת דאיפשר דמתרמי ליה לפשוט חלק שאין שם הכל קרוי עליו ולא קא מטי ליה מידי דחזי ליה, ואי נמי פלגי תרי חולקי להדי חד כי היכי דלימטי ליה לכל חד מינייהו חלק ששם הכל קרוי עליו אפשר דמתרמי ליה חד ליבם ותרי לפשוט, פלגינן להו בלא גורל ושקיל להו יבם להנהו תרי חולקי דסמיכי להדדי דהוי חד מינייהו חלק שאין שם הכל קרוי עליו וחזי לאצטרופי בהדי תנינא דהוי שם הכל קרוי עליו ושקיל ליה פשוט לאידך חולקא אחרינא דהוי שם הכל קרוי עליו באנפי נפשיה, בין דאיתרמי להו הני תרי חולקי ליבם ברע בין דאיתרמי ליה ביפה, דלא שנא אשוויי חולקי בשבחא ולא שנא גורל לא מעכבי בחלוקה אלא היכא דאפשר אבל היכא דלא אפשר לא מעכבי בחלוקה, דכל שאלו יחלק ושמו עליו חולקין, והוא דמשוו להו לחולקי בדמים כדברירנא בשמעתא דבכור ופשוט [לעיל י"ב ע"ב], ואין צ"ל בבכור ופשוט דכיון דבלא דוחקא דדין חלוקה נמי פלגינן ליה לבכור אחד מצרא כי לא אפשר למפלג ליה אלא בלא גורל פלגינן ליה אחד מצרא בלא גורל כדברירנא התם.
וה"מ היכא דאתי האי בכור או האי יבם למפלג בהדי חד, אבל היכא דאתי למפלג בהדי תרי דאשתכח דאית ליה לדיליה פלגא ולדידהו פלגא, אע"ג דאית בה דין חלוקה לתרי לא מצי אמר להו שקולו אתון פלגא ואנא פלגא, ואפי' היכא דשוו חולקי להדדי, דכיון דכלהו מכח חד קא אתו וחדא ירושה היא בעינא כל שאלו יחלק ויגיע לפחות שבחלקים חלק ששם הכל קרוי עליו וליכא. הילכך דינא הוא דקיימא כולה בין כולהו בשותפותא עד דתבע ליה חד מיניהו לשותפיה בדינא דגוד או אגוד. ואע"ג דבין הכי ובין הכי כל חד מהני תרי כל כמה דקיימי בשותפותא בשיעורא דלית ביה דין חלוקה הוא דקיימי וכי אגיד חד מינייהו מחבריה בשיעור קא מטי ליה לאו זה נהנה וזה לא חיסר הוא, דכיון דחדא ירושה היא כולה משתעבדא לכולהו שותפי ולא פקע שעבודיה דחד מיניהו מינה אלא היכא דמטי ליה שיעורא דחזי ליה או בחלוקה דמטי ליה כשיעור או בדינא דגוד או אגוד דהתם נמי לא סגיא דלא מטי ליה כשיעור או בקרקע או בכספים, הלכך כל כמה דלא מטי ליה כשיעור אי מסתלק ממקצת זה נהנה וזה חיסר הוא דלא ניחא ליה למעוטי ליה באוירא וכ"ש בתשמישתא.
ואפילו בבכור או יבם דאתי למפלג בהדי חד פשוט נמי הני מילי בחדא ארעא אבל בתרתי ארעאתא אחת גדולה ואחת קטנה אע"ג דהויא גדולה בדמים כשתים בקטנה, כל היכא דלא שויאן בשבחא לא אמרינן נשקלה בכור או יבם לגדולה בתרי תולתי דחזו ליה ופשוט לקטנה בתולתא דחזי ליה, דכיון דכי שוו חולקי בשיעורא להדדי ושויאן ארעאתא בדמים להדדי דאפשר להו למפלג בגורל כי לא שוו בכולהו אנפי בשבחא ובדוכתא דשתיאן מיניה כל חדא מיניהי באנפי נפשה קיימא ולית להו למפלג חדא כנגד חדא אפי' בגורל, כ"ש היכא דלא שוו חולקי בשיעורא להדדי ולא שויאן ארעתא להדדי דלא איפשר למיפלג להו בגורל, דכי לא שויאן להדדי בכלהו אנפי דשבחא דכל חדא מינייהו באנפי נפשה קיימא בין לענין דין חלוקה בין לענין דינא דגוד או אגוד לא שנא בכור ול"ש יבם, דכי שאני לן בין בכור ליבם לענין מפלג להו אחד מצרא בחדא ארעא, אבל בתרתי ארעאתא חד דינא נינהו כדברירנא בדוכתא [לעיל י"ב ע"ב]. אבל ודאי היכא דשויאן בשבחא ובדוכתא דשתיאן מיניה ולא נפישא חדא מינייהו מחברתה אלא לפום מאי דנפישי חולקי דשותפי מהדדי, כיון דאלו שוו חולקי וארעאתא להדדי הוה דינא למפלג חדא כנגד חדא בגורל מטעמא דזה נהנה וזה חיסר, השתא דלא שוו חולקי וארעאתא להדדי דלא אפשר למפלג בגורל פלגי בלא גורל ויהבינן ליה גדולה לבכור או ליבם וקטנה לפשוט, דהא גבי מאן דנפלה ליה ארעא בשותפותא אמצרה דארעא אחריתי דאית ליה כי שוו חולקי להדדי בכלהו אנפי בשבחא פלגינן ליה אמצריה בלא גורל, הכא נמי כיון דנפל ליה להאי יבם תרי חולקי בגדולה ותרי בקטנה ושוו תרי חולקי דקטנה לחד חולקא דגדולה בין בשבח בין במדה בין בדמים דינא הוא למיתבינהו לכלהו בגדולה אחד מיצרא ליבם וכ"ש לבכור ושקיל לה פשוט לכולה קטנה בחולקיה דזה נהנה וזה לא חיסר הוא והוא הדין לכל היכא דז"נ וזה לא חיסר הוא.
ולא מבעיא במרובין ונתמעטו דכיון דבשעת חלוקה יש בהן כדאי לזה וכדאי לזה אין לך נחלק ושמו עליו יתר מזה, אלא אפי' מועטין ונתרבו קודם חלוקה דאי פלגי איכא מינייהו דלא מטי ליה כשיעור, כיון דלפום מנין שותפי דעיקר ירושה כל שאלו יחלק ושמו עליו הוא והני מרובין דלא מטי ליה לכל חד מינייהו כשיעור כולהו לאו מכח כל חד מהנך שותפי קמאי קאתו אלא תרי מינייהו אתו מכח חד ותרי מכח חד, אפי' היכא דמיתו להו הנך תרי קמאי בחיי אבוהון ובתר הכי מית אבוהון וקא אתו הני בנים למפלג בנכסי דאבא דאבוהון, כיון דכל תרי אחי מינייהו חולקא דאבוהון בלחוד קא ירתי, במקום אבוהון קיימי וחד חולקא הוא דאית להו ודינא הוא דשקלי הני חולקא דאבוהון אחד מצרא בגורל והני חולקא דאבוהון אחד מצרא בגורל, דלגבי האי חלוקה קמייתא כל שאלו יחלק ושמו עליו הוא, ולגבי חלוקה שניה דכל תרי מינייהו דאתו למפלג בחולקא דאבוהון אי אית ביה דין חלוקה פלגי ואי לא אית ביה דינא דגוד או אגוד. והוא הדין היכא דאתו תרי מינייהו מכח חד וחד מכח חד דההוא יחיד שקיל פלגא בגורל מחמת אבוה והני תרי פלגא מחמת אבוהון אחד מצרא, מיהו לית ליה לחד מינייהו דינא דגוד או אגוד אלא בהדי אחוה ובחולקא דאבוה כדברירנא לעיל.
ואי הני מרובין כולהו מכח חד קאתו, כגון ארבע אחין שירשו שדה משני אחי אביהן, כיון דכולהו מכח אבוהון קא אתו בהאי ירושה כמאן דירתי לה מאבוהון דמו, ואע"ג דאית בה דין חלוקה לתרי לא מצו תרי מינייהו למימר להו להנך פלוגו בהדן ושקולו אתון פלגא אחד מצרא ואנן פלגא אחד מצרא, ואפי' היכא דשוו חולקיה להדדי, דכיון דכולה חדא ירושה היא אשתעבודי משתעבדא כולה לכולהו חולקי דשותפותא כדברירנא טעמא לעיל גבי בכור או יבם דאתו למפלג בהדי תרי.
ולא תימא הני מילי במרובין דאתו מכח ירושה, אלא אפי' היכא דאתו מכח מכירה ומתנה, אפי' היכא דאתו כולהו מכח חד, בין בתרי דאתו מכח חד ותרי מכח חד בין בחד דאתי מכח תרי וחד דאתי מכח תרי, בין לענין דיניהו בהדי מוכר או נותן היכא דשייר מקצת לנפשיה בין לענין דיניהו בהדי הדדי, לאו בחולקי דחזו למפלגינהו אחד מצרא או אתרי מצרא תליא מילתא אלא כדין ירושה דמי ובכל שאלו יתחלק ושמו עליו תליא מילתא כדברירנא לענין ירושה.
ומאי שנא חלוקה שמסלקת כל זכות שהיתה לו לכל אחד מהן מכח השותפות מעל חלקו של חברו דקאמרינן, נפקא מינה לענין האחין שחלקו דקיימא לן דאין להן דרך זה על זה, דאי לא אפשר להו מעיקרא למפלג אלא באנפא דלהוי להו דרך זה על זה לית בה דין חלוקה כדברירנא לעיל [ד"ה ואם אין] גבי שני בתים ושתי חצרות זו לפנים מזו. ונפקא נמי מיניה דאי בעי חד משותפי למעבד חלוקת עראי עד זמן קצוב יכיל חבריה לעכובי עליה, והוא הדין לדינא דגוד או אגוד. אלא אי אית ביה דין חלוקה לא מצי חד מיניהו למכפייה לחבריה אלא לחלוקת קבע כי דינא דחלוקה ואי לית בה דין חלוקה לא מצי למכפייה אלא לדינא דגוד או אגוד לגמרי כדיניה, [דאי] לא תימא הכי גבי חדא אהאי נגרא וחדא אהאי נגרא [לעיל י"ב ע"ב] דקא בעי חד מינייהו לפלג חדא כנגד חדא ולמיתב ליה לדיליה אמצריה וקאמר רב יוסף זימנין דהאי מדויל והאי לא מדויל, אמאי, וליפלוג חלוקת עראי חדא כנגד חדא על מנת דאי מדויל האי ולא מדויל האי להדור לשותפותיהו כדמעיקרא, אלא לאו ש"מ דכל היכא דלא מסתלק כל חד מינייהו ממאי דמטי ליה לחבריה לגמרי לאו דין חלוקה הוא ולא דינא דגוד או אגוד היא.
ומאי שנא מכח השותפות דקאמרינן, דאי אית להו דרך זה על זה מכח מידי אחרינא דלא משתתפי בגויה לא מעכיב האי דרך בחלוקה דידהו ודינא הוא דכי אית בה כדאי לזה וכדאי לזה דפלגי באנפא דלהוי להו דרך זה על זה כדברירנא נמי לעיל
